החלטה בתיק ת"א 56480-01-11

1.      החלטה בבקשה, כי אורה על פסילתי.

         על פני הדברים, על הפרק בקשה נטולת אחיזה מכל טעם שניתן להעלותו על הדעת, וכמפורט בהרחבה להלן.

2.      ברקע לבקשה זאת, כתב תביעה אשר בנסיבות העניין, דומני, ראוי להביא את כותרתו במלואה. וכך הוכתר כתב התביעה: "תביעה לביטול פסק דין עקב ראיות חדשות משמעותיות ומהותיות אשר הגיעו לידי המבקשת ואשר יש בהן כדי לאשר כי המשיב 1 הנו בן ממשיך ומשכך למבקשת מחצית מהזכויות במשק עפ"י הלכת השיתוף". קודם שאתייחס לגוף בקשת הפסילה, ניתן כבר עתה לציין שהוגשה הבקשה בתיק מעט תמוה בו מבקשת המבקשת להיבנות מהכרה במעמד מי שלטענתה הוא בכלל משיב, ויתר על כן, בתיק, בו, בהסכמת הצדדים, נקבע כבר לפני כשנה ורבע שיעוכב, וזאת עד להכרעה בהליך קשור המתנהל בבית המשפט המחוזי. וכך הוסכם ביום 9.2.2012: "הדיון בתיק זה מעוכב בהתאם להסכמת הצדדים ויתחדש רק לאחר ההכרעה בבית המשפט המחוזי, עם סיום התיק שם, יפנו הצדדים לבית המשפט לפי העניין". למותר להבהיר, שההליך בבית המשפט המחוזי, אליו התכוונו הצדדים, טרם הגיע לסיומו. בשלב זה, בו על הפרק הליך ששני הצדדים נכונים היו להגדירו כ"מוקפא", ועצם הטעם בבקשה זו אינו ברור (מלבד מורת הרוח של המבקשת מהחלטה שניתנה בבקשת ביניים, לפיה נמחקה אותה בקשה).

         תחילה אקדים ואקבע, שאילו סברתי שיש בבקשה זו, ולו גם מקצת ממש, לא הייתי מהסס לפסול עצמי על אתר, ולא הייתה נזקקת התובעת כלל לבקשה ולדיון בכיוון זה. במאמר מוסגר אוסיף, שנוטה דעתי להחמיר עם עצמי אף מעבר לכפי המתחייב מפסיקת בית המשפט העליון, ואולם, כל זאת, ובלבד שיש בסיס לבקשה. אך, כמפורט להלן, לא כך הם פני הדברים בתביעה זאת, שכל תכליתה לנסות להוסיף ולטרפד הליכי אכיפה המתנהלים כדין באמצעות כונסי נכסים, והמתבססים על פסקי דין סופיים, שאת מספרם מי ימנה. ולטעמי, גם בקשה זו, אינה אלא חוליה נוספת במאמצי התובעת לעכב את פינויה מהמשק בו היא מתגוררת במושב טל שחר - הא, ותו לאו.

3.      דומה, שלצורך בהירות התמונה, ראוי להביא את השתלשלות הפרשה מתחילתה, לפני שנים הרבה, ועד היום.

א.            תחילתה של הפרשה בשני פסקי דין שניתנו לפני שנים רבות בעקבות חובות המשיב 1 לצדדים שלישיים, שבעקבותיהם מונו המשיבים 2 ו-3 ככונסי נכסים.

1.         ביום 6.8.1997 ניתנה החלטת משקם על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992, לפיה חויבו המשיב 1 (גרושה, לכאורה, של התובעת) ואביו בדין. המשיב 2 נתמנה ככונס נכסים לאכיפתו של פסק דין זה.

2.         ביום 22.1.87 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת ת"א 670/85, וגם לפיו חויבו המשיב 1 ואביו בתשלום לצדדים שלישיים  (אסתר ומיכאל בורקו ז"ל), של סכום כמפורט באותו פסק דין. המשיב 3 נתמנה ככונס נכסים לאכיפתו של פסק דין זה.

ב.         חלפו עברו שנים רבות, וביום 30.5.07 הוגשה לבית משפט השלום (לאחר שהעברה מבית המשפט לענייני משפחה), תביעה חדשה שמקורה בתובעת, שנועדה להצהיר על זכויותיה במשק מס' 78 במושב טל שחר, הנכס, שהזכויות בו, הן אלה שבמוקד ההליכים דנן, ולמתן צו מניעה קבוע שימנע את פינויו. צו מניעה זמני, בשלב ראשון, אושר, אך ביום 17.8.10, ניתן על ידי החתום על החלטה זו פסק דין, לפיו נדחתה התביעה כולה [ת"א 6366/07]. בתוך כך התייחס בית המשפט כבר אז ל"טענת הבן ממשיך", זו שבעניינה מצאה עתה התובעת, לטענתה, ראיות טריות. זאת, למרות שעל פי פרוטוקול הדיון דבשעתו, הצהירה התובעת שבחלוף 31 שנה מובן שאין בידה כל מסמך בכיוון זה, וחשוב מכך שבקשה בשעתו בעניין זה הוגשה לאגודה ונדחתה [ - פרוטוקול הדיון מיום 9.7.10, בש"א 4393/07; בעמוד 6]. פשיטא ופשיטא, שאם לאחר זאת קיבלו התובעת ו/או בעלה תשובה שלילית לבקשתם בענין 'הבן ממשיך', ואילו אכן האמינו אז בטענתם, היו הם עושים כמיטב יכולתם ועל פי הדין, לשינוי החלטה זו כבר אז, ואם לא עשו הם כן, עשוי הדבר להיות רלוונטי גם להליך זה. ומעבר לכך, פסק בית המשפט את דברו, בטענות רבות ושונות שהועלו בפניו. ראה בהרחבה את כל האמור בפסק דין זה.

ג.          על פסק דין זה נחפזה התובעת להגיש ערעור, ואולם, ביום 2.1.11, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את הערעור על כל פרטיו וחלקיו [ע"א 37324-10-10].

ד.         גם בכך לא היה כדי להניח את דעת התובעת, אשר, עתה, שמה את פעמיה לבית המשפט העליון, שביום 8.11.11 דחה גם את בקשת רשות הערעור שהגישה בנושא [החלטת כב' השופט הנדל; רע"א 968/11].

ה.         קודם שאמשיך אציין, שלטענת ה"בן ממשיך", ניתן ביטוי כבר בפסק דיני - ראה מעמ' 11 ואילך. הטענה נדונה ונדחתה. ומכאן לשלב הבא בפרשתנו.

ו.          לא חלפו שלושה חודשים מאז סתם בית המשפט העליון את הגולל על טענות התובעת, והנה, לפתע פתאום, גילתה היא את דבר קיומן של ראיות חדשות להוכחת מעמדו של בעלה (או, כביכול, בעלה לשעבר) כ"בן ממשיך", והגישה היא את תביעתה זו, אשר, לא בכדי, מצאתי לנכון בפתיח להחלטה זו להביא את כותרתה במלואה. ועתה, אם ישאל השואל, הכיצד, בחלוף כעשרים שנה ויותר מאז נפסק שחייב בעלה כספים רבים לצדדים שלישיים, ובחלוף מספר חודשים מאז נדונו הערעורים על פסק דיני המקורי ונידחו, וזאת בלא שנטען במהלך הדיון בהם שנתגלו ראיות חדשות, התברר בדיוק עתה, שמצא בעלה ראיות חדשות להוכחת טענתו שהוא "בן ממשיך" - לתובעת, ואולי גם לבעלה, הפתרונים.

ז.          במועד סמוך להגשת התביעה דנן, הוגשה גם עתירה לבית המשפט המחוזי על ידי המשיב 1, בעלה של התובעת, להצהרה בדבר זכויותיו. הליך זה קבוע לדיון בתקופה הקרובה. במקביל, הוסכם, כאמור, על ידי כל הצדדים על הקפאתו של הליך זה, עד למועד בו יפסוק בית המשפט המחוזי את דברו. לצד האמור, וגם אם במאמרות מוסגרים בלבד, אתקשה שלא לתת מעט ביטוי לתמיהתי בכל הקשור להחלפת התפקידים החוזרת ונשנית בין התובעת לבין מי, שלטענתה, התגרשה היא ממנו לפני שנים רבות (ולעניין זה, עיין בהרחבה גם בפסק הדין משנת 2010). בהליך המקורי שהתנהל בפני לפני כשלוש שנים, כמו גם בהליך זה, התובעת דנן - המבקשת, ובעלה - המשיב 1. ברם, כבר בחקירתה הנגדית של התובעת נתברר בשעתו, שמתגורר, משום מה, המשיב 1, שממנו, לדבריה, נפרדה התובעת, בצידו האחורי של אותו בית בדיוק ( - ראה עמ' 2, שורה 18 לחקירת התובעת, וכן לפסקה המיוחדת שהוקדשה לתמיהה זו במסגרת פסק הדין, מעמ' 18 ואילך). לא למותר להבהיר, שאם הצדדים לא נפרדו כלל, גם טענת התובעת לזכויות מכוח הלכת השיתוף, מאבדות מטעמן. ואולם, כזכור, נועדה תביעה זו ללמדנו שיש למשיב 1 ראיות חדשות שיצדיקו, כי יוכר כ"בן ממשיך". מתבקשת, אפוא, הפסילה דווקא על רקע הליך שנועד לביסוס טענותיו של המשיב(?), ועתה, ראה זה פלא: מי שעתר לבית המשפט המחוזי, הינו בעלה של המבקשת, ממנו לכאורה התגרשה: המשיב 1 הפך למבקש, ובהסכמת התובעת דנן, מעוכבים ההליכים בתקווה שמי שנרשם כמשיב 1 בתיק זה, הוא העותר בתיק המחוזי, יזכה בתביעתו, ויסייע בכך (כך לפחות תקוות התובעת), למי שתובעת אותו בהליך שבפנינו. זהו ההליך שבמסגרתו מתבקש אני עתה לשקול את פסילתי, ומדברות תמיהות אלה בעד עצמן.

ח.         במסגרת תביעה זו אף הוגשה לפני מספר ימים בקשה למתן צו מניעה זמני בתיק זה. בקשה זו נמחקה בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 5.6.13, ורק לאחר שקראה בה התובעת הוגשה הבקשה לפסילתי. משום מה, במהלך הדיון שקדם להחלטה זו, אף סברה התובעת לערב בטענותיה במישור הפסילה, גם טענות שעניינן בבקשה למתן צו מניעה זמני ובהחלטה שניתנה בעניין. מעל לכל צורך אציין כבר עתה, שמתמקדת החלטה זו בבקשת הפסילה בלבד, ואם, מסיבה כלשהי, אין החלטתי נראית לתובעת, כתובתה, מן הסתם, בערכאת הערעור, ובכל מקרה לא כסוג של טענה חלופית בדיון שנקבע בדחיפות ונועד להצטמצם לבקשת הפסילה בלבד.

דומה, שיש באמור לעיל, הן כדי לתרום להבנת התמונה הכוללת, והן כדי להניח את התשתית לדיון בבקשה זאת.

4.      ומכאן, לטענות שבבסיס בקשת הפסילה, לגופן.

א.            תחילה אציין, שעל הפרק תובעת, שמבחינת השאלה האם על הפרק הליך חדש או הליך שאינו אלא המשך להליך קודם, מבקשת לאחוז בחבל בשתי קצותיו. מן הצד האחד, מבקשת היא להדגיש, שהמדובר בתביעה חדשה לחלוטין: "תביעה לביטול פסק דין"; אך מן הצד האחר, די בעיון קל בתביעה זו, ולמעשה אף אין התובעת מנסה להסתיר זאת כלל, שהמדובר, למעשה, בהמשך של אותו הליך בדיוק, ודי אם אשוב ואזכיר, שאין על הפרק תביעה בעילה חדשה כלשהי, אלא תביעה אשר, התובעת עצמה, הגדירה אותה כ"תביעה לביטול פסק דין", ללמדך, על הזיקה החד-ערכית לפסק הדין המקורי.

ב.             גם אם לא על כך אשתית את מסקנותיי, דומני שראוי לתת ביטוי גם לשאלה, עד כמה בכלל, בפני בית המשפט, הליך ממשי הטעון דיון והכרעה. הבעייתיות האינהרנטית הגלומה בתביעה לביטול פסק דין, ברורה, ודי אם אזכיר את עקרון סופיות הדיון, ומה גם, שכאמור זכה אותו פסק דין, שאת ביטולו מבקשת עתה התובעת, לאישור עד בית המשפט העליון: שווה בנפשך, שיאפשר בית המשפט לכל בעל דין המפסיד את תביעתו לשוב מחר פתח בית המשפט, ולהגיש תביעה לביטול פסק הדין. ועוד לבקש, שיידון התיק בפני מותב אחר (במידת הצורך, באמצעות בקשה לפסילת השופט הראשון), למען יוכל עתה לנסות את מזלו בפני שופט "טרי". הדבר יביא לריסוק מוחלט של עקרון סופיות הדיון.